משה הוא איש יקר, בעל מתפרה שאני מכירה מהתעשייה, עוד מהשנים שהייתי מעצבת ומייצרת בגדים תחת מותג משלי. לפני כמה חודשים התקשרתי אליו ואמרתי לו: "משה אני באה לצלם אותך! אני רוצה שכל העולם ידע שפעם הייתה פה תעשיית אופנה לתפארת. אני רוצה שכולם יראו את המתפרה שלך."
והוא ענה לי: "נטע, נשמה שלי, את יכולה לבוא לצלם, לפרסם מה שאת רוצה, מצידי תשימי אותי בחדשות… אם תבואי ואם לא תבואי- זה לא משנה.. עוד שלוש שנים אשתי ואני לא פה, ואנחנו נהיה המתפרה האחרונה ששרדה בתל אביב"
למשה יש בניין שלם בעל 4 קומות שכולו היה מלא בתופרות שעבדו אלצו, היום כל הבניין ריק ורק הוא ואשתו נשארו לתפור.
כמות המכונות (made in germany) שיש לו היא לא אמיתית עד כדי מרגשת, באחת השיחות שלנו הוא אמר לי: "שאני אעזוב, תבואי תקחי מה שבא לך.. אף אחד כבר לא צריך את זה.. הכל קורה בסין היום"
לפני חמש שנים לקחתי החלטה להפסיק לייצר אופנה תחת מותג משלי מטעמים סביבתיים ואתיים.
Comments